נתן ואח' נ' החדשה בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתאונה שארעה בתאריך 6.9.09, בין מונית שבבעלות נתבעת 1 (להלן:"המונית") ובין רכב התובע (להלן:"התאונה").

לטענת התובע, בעת שנכנס לחנייה בנסיעה אחורנית, הגיע רכב הנתבעים במהירות גבוהה מרח' אור חיים, ופגע ברכבו. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב התובע בחלקו הקדמי- שמאלי.

לטענת הנתבע 2 אשר נהג במונית, בעת שנסע ברח' שדה חמד בעיר מודיעין, התפרץ התובע מדרך צדדית, בלי שעצר או נתן זכות קדימה למונית כנדרש, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, בנספחים המצורפים להם ובתמונות שצירף הנתבע, מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, ועל כן אני סבורה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות.

התובע, שעדותו היתה מהימנה עלי, העיד כי נכנס לחנייה בהילוך אחורי לאחר שוידא כי הכביש פנוי ומתאפשר לו לעשות כן, כאשר הגיע הנתבע במהירות גבוהה ופגע בדלת קדמית-שמאלית ברכבו.

בנוסף, זימן התובע שלושה עדי ראייה מטעמו. הראשון מביניהם, מגירה דוד (להלן:"דוד"), העיד כי התובע נסע בהילוך אחורי עם עגלה קשורה לאחורי רכבו. דוד העיד כי בעוד התובע נוסע אחורנית ורכבו מצוי ברובו בתוך שטח החנייה, הגיעה המונית במהירות מכיוון הצומת ופגעה בדלת רכבו של התובע:

"התובע חזר רוורס, היה עם עגלה מאחורה, הוא כבר כמעט 80% היה בפנים בחנייה, המונית באה במהירות מהצומת, אני מעריך משהו כמו 60 קמ"ש, ונכנסה בו בדלת". (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 15-17).

העד השני מטעמו של התובע, אברהם דוד (להלן:"אברהם") העיד כדלקמן:

"התובע היה ברוורס לכיוון החניה והגיעה מונית מכיוון הצומת, נכנסה לרחוב במהירות ופגעה בדלת של הנהג. כשירד נהג המונית הוא אמר שהוא מצטער, התובע אמר לו איך באת בכזאת מהירות. זה אוטו שבא להכנס לחניה ואין לו אפשרות אחרת. אני לא חושב שצריך לנסוע בכזאת מהירות. זה היה בצומת ליד מעבר חציה". (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 7-11).

יש לציין כי שני עדים אלו אינם בעלי אינטרס בתוצאות התביעה ומחזקים את גרסת התובע.

העד השלישי מטעמו של התובע, שמואל אנה (להלן:"שמואל"), אשר היה בתוך רכבו של התובע בעת התאונה העיד כדלקמן:

"אני ישבתי ליד התובע בתוך האוטו, הוא נסע ישר ואז התחלנו לעשות רוורס לחניה להכנס אחורה להכניס את הציוד. כשהיינו ברוורס הנתבע בא פתאום, אני הספקתי לראות רק את השניות האחרונות, פתאום ראיתי אותו בא משמאל". (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2-4).

נתבע 2 העיד כי רכב התובע יצא בפתאומיות משטח החנייה בנסיעה קדימה כאשר הנתבע 2 פגע ברכבו. עדותו זו אינה מתיישבת עם עדויות העדים מטעם התובע ועם נזקי רכב התובע, שכן נזקי הרכב על גבי רכב התובע מלמדים על משיכה כלפי חזית הרכב, דבר המלמד על כך שהרכב נסע לאחור.

בנוסף, הנתבעים לא זימנו עדים מטעמם, דבר העומד לחובתם, כפי שקובעת ההלכה, כדלקמן:

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה" (ראו ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד מבנייה בע"מ, תק-על 2008(3), 1377.).

נוכח העובדה כי עדותו של התובע מתיישבת עם נזקי הרכב וכי זימן עדים אשר תמכו בגרסתו, מצאתי להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעים.

לאור האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להתקבל.

עם זאת, לא מצאתי לקבל את התביעה במלואה שכן לא כל ראשי הנזק הוכחו. כך לא הוכחו סיוע קדם משפט ואיתור פרטי הנתבעים. כמו כן לא מצאתי לחייב את הנתבעים בגין עגמת נפש.

לאור האמור אני פוסקת כי על הנתבעים לפצות את התובע בסכום של 5,070 ₪. כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. אני פוסקת לעדי התובע 250 ₪ עבור כל עד, אשר ישולמו על ידי התובע, לאחר שהמזכירות תשיב לו את 750 ₪ שהפקיד לצורך הזמנתם.